יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

סיכום על נתיבי חינוך – לבעל הנתיבות שלום מסלונים

1.        חשיבות החינוך באה לידי ביטוי בדברי ה' לאברהם "ידעתיו...יצווה את בניו" רק זה הוזכר ולא דברים חשובים נוספים כמו מסירות נפש (ז)
2.        לכל דור יש את המצווה המיוחדת שלו ובדור שלנו חינוך (ח)
3.        הרצינות הנדרשת בחינוך – כמו שמתייחסים לנושאים ביטחוניים
4.        חנוך לנער על פי דרכו – יש צורך גם לחנך כל דור על פי דרכן (ט)
5.        (התווספות חומרות לאורך הדורות בגלל התגברות הזוהמה בעולם)
6.        בעקבות הנ"ל יש להקים מסגרות המחמירות בגלל בעיית הפריצות שבדור
7.        (נזיר חוטא או נזיר מצווה תלוי שבשאלה אם ראה סוטה בקלקולה – בדור פרוץ חייבים להתנזר) (י)
8.        מטרות החינוך: להחדיר את מתיקות הלימוד; להוביל להרגשה שתענוגי העולם לא שווים ללימוד תורה
9.        מטרות אלה הם דרך ארוכה שהיא קצרה שכן ברגע שירצה כבר ילמד לבד
10.     (יחס לחילונים: לא ללחום במורדים אלא לחשל את השורות – המעגל הפנימי (יא)
11.     חיזוק המעגל הפנימי על ידי יצירת תחושת לגיונו של מלך
12.     תוכחה: מוסר ה' בני אל תמאס – הידיעה שאתה בן היא המוסר  - תוכחה של גדלות ולא של קטנות
13.     זמני החינוך – עד גיל 13 לפני בוא יצר הטוב; ואחרי גיל 13 אחרי בוא יצר הטוב (יב).
14.     המשימות בשלב הראשון להרגיל את האדם להתגבר על יצו
15.     אי אפשר להצליח בשלב ב בלי התמודדות עם אתגרי   שלב א
16.     החינוך בשלב ב הוא יסוד לכל החיים
17.     הקושי בשלב ב הוא שמחד בא יצר הטוב אבל 'זה לעומת זה' גם יצר הרע משתכלל
18.     דמות המחנך שיכולה להצליח בתקופה זו: 1. בעל אמון מלא בילד. 2. מוכן לשתף פעולה עם הילד להוציאו מהמיצר של יצר הרע
19.     כליו של המחנך: 1. אהבה. 2. מסירות ללא גבול
20.     הקושי שבחינוך: לא להצליח לא רק בצדדים החיצוניים אלא גם לחדור לנפש פנימה (יג)
21.     הצעד הראשון להצליח לחדור פנימה – לא לחשוב בסיטונות אלא כל אחד לפי דרכו של הילד הספציפי ומה שלא פחות חשוב – דרכו של הילד ולא דרכו של המחנך.
22.     יש לחנך גם לנורמות חיים – סדר וכד' (יד)
23.     יש לחנך את הנשמה
24.     לנשמה חמשה חלקים – נפש רוח נשמה חיה יחיד
25.     לכל חלק בנשמה חינוך אחר
26.     נפש – רצון – לחנך לשלוט על הרצון / התאוות
27.     רוח – להיות בעל שאיפות רוחניות ולראות בעלום הגשמי משהו טפל.
28.     נשמה – חינוך חסידי ליחידים כל אחד לפי מדרגתו.
29.     אי אפשר לחנך באותה דרך לכל דבר (טו)
30.     חינוך אמיתי הוא זה שמעצב את הרצון ו לא זה שהוא שוטר
31.     שוטר צריך להיות רק בהתחלת דרך – אין זו מטרת החינוך אלא אמצעי/ הקדמה
32.     תפקידי החינוך – 1. סור מרע – להתרגל לשלוט על התאוות. 2. עשה טוב – פיתוח מוח והלב להכיל ערכים נעלים.
33.     כמו שמפתחים את שרירי הגוף צריך לפתח את שרירי המוח
34.     יש סכנה לחנך למקום גבוהה יותר ממה שהילד נמצא. צריך שהחינוך יהיה מותאם גם למצב הגשמי של הילד (אי אפשר להעיר מוקדם מדאי ילד...) זה פוגם מכיוון שזה לא מוביל לשלמות (טז)
35.     יש לדעת שבכל ילד בפנימיות יש טוב ולשם צריך לשאוף להגיע – כמו בליטוש יהלומים (יז)
36.     האמונה הנ"ל מובילה לכך שאסור להתייאש משום ילד
37.     אמונה זו כוללת גם אמונה בכוחות על טבעיים שיש לילד להתגבר על קשייו
38.     א"א להצליח בחינוך בלי יצירת סביבה מתאימה: 1. סביבה טובה. 2. תכונות נפש של ההורים. 3. אוירה מתאימה בבית (יח)
39.     אוירה בבית היא תוצר של שני ההורים (יט)
40.     האווירה שיוצרים שני ההורים היא הרקע עליו  יתחנך הילד (כ)
41.     האווירה בבית היא גורם החינוכי הראשון במעלה (כ-כא)
42.     (דוג' בית שמסתכל על הכול בצורה חיובית  מוביל לעין טובה; והפוך ללהפך)
43.     לסביבה השפעה רבה – מטיח בקורת בעיתונים וספרות _כב)
44.     אישיות המחנך – חייבת להיות אמיתית אפילו בחדרי חדרים – ילד יודע 'להריח' מתי מורה מזייף (כג)
45.     אפילו התפיסה הפנימית של המורה משפיעה: אם בעיני המורה הפרס הוא מטרה או אמצעי ישפיע על הילד, ולא משנה מה יאמר לילד (כד)
46.     לכן מחנך שהאמונה שלו לא בירה או פגומה יזיק על ילדים ולא משנה מה הוא יאמר
47.     מה יעשה הורה/מחנך שאינו מושלם, קודם כל ידע זאת וישים נגד עיניו תמיד מה עיקר ומה טפל. כך לפחות יוכל להעביר את המסר הנכון.
48.     מחנך חייב לדעת שיהודי הוא תמיד טוב ולכל היותר נפל לבוץ (כו) לכן אסור להתייאש מומחה גדול לא זורק יהלום שקשה להוציא אלא יודע איך להוציא אותו.
49.     חייב לראות תלמידים כאילו הם ילדיו
50.     חייב להיות עם מסירות אמון ונאמנות ( כז)
51.     לא לראות את פגמי הילד (מעולם לא ראתה חמה פגימת הלבנה)
52.     חייב לראות כל תלמיד כאינדווידואל
53.     תלמיד מצטיין צריך תשומת לב לא פחות מתלמיד חלש.
54.     לא לשפוט מהר אלא לנתח את המצב ולהתעמק בו ורק אח"כ להחליט
55.     הנ"ל חוץ מהתועלת העניינית יגדיל גם את האמון של הילד ביחסו של המחנך (כט)
56.     אמונה (של מחנך ביכולותיו) בטחון (ביכולת של התלמידים) ורציפות (עבודה רציפה היא שתוביל להצלחה)
57.     חינוך בשני מצבים – שיגרה ומצבים בעייתיים.
58.     בעיות משני סוגים – תסביכי סור מרע ותסביכי עשה טוב (ל)
59.     לכל סוג תסבוכת דרך עבודה שונה
60.     הרבה פעמים מאחורי בעיות יש 'גדלות'.
61.     החינוך שמעצב את הפנימיות
62.     ראשית שי להבדיל בין הגילאים
63.     גיל הילדות – עקירת הרע והחדרת ניצוצות ראשונים של אהבת תורה ויראת שמים (לב)
64.     החדרת אמונה פשוטה – 1. ה' הבורא 2. שכר ועונש 3. אהבת ה' לשיראל.
65.     הכרחי – עקירת השקר
66.     אמצעי משלים – עונשים. להעניש רק כאשר הילד מבין שהוא לא בסדר אם לא העונש יעורר התנגדות.
67.     עונש צריך להיות במידה שיכניע את עורפו אבל לא ישבור את אופיו
68.     על מכות נאמר כל המוסיף גורע (לג)
69.     חינוך בגיל ההתבגרות – יש התקפות רבות של יצר הרע והילד במאבקים תמידיים
70.     לכן – חייבים להבין את הילד ולעזור לו בעקיפין להתגבר על הקשיים (לה)
71.     אהבה ואמון – בלי זה לא ניתן להצליח
72.     לא להיות הססן – ילד צריך לראות בהירות
73.     (אסור להורה 'להפקיר' את החינוך רק לאחרים מורים וכד')
74.     אוירה חמימה שתיצור בתלמיד עניין חשובה כי 1. זה מאפשר לחדור לתוך ילד 2. יש דברים שניתן לשות רק על ידי חום
75.     מקור הרע כאשר מחפש סיפוק ותענוגות אם לא בהיתר באיסור... (לו)
76.     על זה ניתן להתגבר רק בעזרת חום. – זה הקושי של בתי יתומים.
77.     דרך ההשפעה – רק השעה שהדברים באמת 'חמים' ולא מהשפה לחוץ. כך אצל המשפיע וכך אצל הילד. לא בכל זמן ניתן להשפיע עליו אלא רק כאשר הוא מוכן (לאו דווקא מודע) לשינוי.
78.     משה הוכיח את ישראל רק לפני מותו – כדי לא להיות מוכיח ושוב מוכיח... שאז אין לזה השפעה אלא שזאת תהייה תוכחה שמשפיעה (לז)
79.     חייב להיות שהמחנך יתייחס לדברי עצמו ברצינות. אם הוא מזלזל בדברי עצמו אין לו סיכוי להשפיע על תלמידיו.
80.     תוכחה צריכה להיאמר בזמן המתאים אם לא מוצא את הזמן המתאים עדיף לפעמים להתעלם.
81.     כאשר מחליט להגיב – התגובה צריכה להיות בכל הלהט שיהיה ברור למה כוונתו ושהוא מזדהה עם הדברים ואז יש סיכוי שיוכל להשפיע. לכן תגובה צרכיה להיות חזקה ותקיפה.
82.     תגובה חייבת להיות הולמת לחומרת החטא. תגובה לא הולמת מעבירה מסר לא ברור על המעשה.
83.     הנ"ל נכון גם על מעשה טוב.
84.     הולמת איין הכוונה בכמות אלא באיכות (לא כמה "פוגעים" אלא מה תוכן התגובה)
85.     חינוך מוצלח המבוסס על צדדים חיוביים. שהילד לא יחשוב שגוזלים ממנו את הנאות החיים... אלא שמציעים לו את ההנאה. (לח)
86.     (בעש"ט לא זכרון יום המיתה אלא התדבקות במקור החיים והטוב).
87.     אם הגמול היחיד שילד יקבל בלימוד זה מכות כאשר הוא נכשל אז התורה תיתפס בצורה מסוימת, ואם יקבל גמול חיובי היא תיתפס בצורה שונה. (לט)
88.     (הבסיס הרוחני לכך הוא שנשמת ישראל היא מעולם התענוג – ואם לא יבא התענוג הרוחני יבוא לתענוג גשמי ושלילי)
89.     אמת – חשובה ביותר. יש דברים שמבחינה חינוכית הם לא טובים אבל אי אפשר להגדירם כאסור. אז לא להגדיר אותם כאסור..
90.     חינוך צריך להיעשות מתוך אוירה שלנחת ומצב רוח נעים כאילו אין לו שום דאגות (מא)
91.     תחילת ההוראה צריכה להיות בעניינים המושכים את הלב
92.      צריך להזכיר תמיד ליליד שהוא חלק א' ממעל...
93.     צריך לעשות לכל אחד לפי מדרגתו "התעמלות רוחנית" ולא לתת לשוע בשינה וקיפאון.
94.     לפעמים צריך להציג לילדים דברים גבוהים מאוד; דברים שיפתחו אופקים ועולמות חדשים. גם אם לא יבין לפחות ינשום את האווירה
95.     לדוג' שימוש לפעמים בסיפורי חסידים יכול לעשות טוב – אולי לא יבין כל דקות שבסיפור ובדמות הצדיק אבל יתכן ויעשה מהפכה יותר מהרבה שיחות סתמיות. (מב)
96.     להיזהר מפרסי הצטיינות ובטח מפרסומי יתר – ה מכשיל בגאווה (מאוד נגד 'חתני משנה' וכד' ובטח נגד פרסומים בעיתונות וכד') (מג)
97.     בהירות (בכלל זהו מושג מאוד יסודי אצל הנתיבות שלום) (מד)
98.     בהירות האמונה אצל המחנך קריטית לגביי הילד – ספקות בליבו של המחנך עוברות לעולמו של הילד באופן לא מודע.
99.     המחנך צריך גם בהירות מה הם הדברים שהוא חייב להעביר והם עיקר עבודתו לבין מה שהוא רק אמצעי.
100.  יש להתייחס באופן שונה לדברים עיקריים ולדברים פחות חשובים
101.  זו טעות להתייחס לדברים עיקריים בצורה אגבית וכן להתייחס ברצינות יתר דברים צדדיים. (עמ'מה)
102.  צריך להקנות את יסודות היהדות לא מספיק שנולד להורים יהודיים אלא יש    להיהפך ליהודי בכל הווייתו – ומטרה זו צריכה להיות נגד עיני המחנך כל הזמן
103.  כדי להגיע לזה יש עניינים יסודיים ויש אמצעים
104.   היסוד העיקרי הוא השרשת אמונה צרופה בילד. יש לערוך שחת כלליות ופרטיות בעניין זה – על השגחה ועל דין ודיין ועל גמול ויש גם לעשות שימוש בסיפורים. (מו)
105.  נושא נוסף חביבות מצווה – אסור שעבודת ה' תהייה מצוות אנשים מלומדה.
106.  יש לשתף המוח – השכל והלב – הרגש מההתחלה בחוויה של להיות יהודי שלום. (מז)
107.  דוגמא להנ"ל התפעלות בברכי נפשי
108.   טהרת המידות – נושא יסודי ביהדות (זה נושא בנתיבות שלום חלק א)
109.  כל המצוות מבוססות על מידות טובות. (מח)
110.  יש הבדל ביחס למידות בין העולם לתורה.  בעולם המידות הם אמצעי לשמירה על העולם בצורה תקינה – העיקר הוא ריסון חלקי האדם השליליים (זה רק אמצעי). בתורה מידות טובות הן מטרה בפני עצמה – ובו תידבק. מי שיש בו מידות רעות אינו ראוי להשראת שכינה.
111.  לדוגמא חווית הי'ש' היאה שלילית עד שעליה נאמר 'אנכי' עומד בין ה' וביניכם. (מט)
112.  מי שלא מקבל חינוך נכון באמונה ומידות ל היהדות שלו עלולה להיבנות בצורה פגומה
113.  אחת הדרכים להקנות מידות טובות היא להכניע את עורפו הקשה.
114.  הבעיה היא שכאשר מוכיחים ילד על כישלונו הוא עסוק במגננה (נ)
115.  יש לדבר על 'גבורת המתגבר על כישלונות': יום שלא עשה בו חסד אינו מתוקן, ויום שלא עשה בו משהו נגד רצונו אינו נחשב יום. (נא)
116.  לצד הנ"ל יש גם אמצעים שאינם תופסים מקום בראש אבל יש להם חשיבות מסויימת  משמעת סדר וניקיון שובבות וכד' – אלה דברים שעשויים לחלוף אבל הזמן של הילד שהולך לו לאיבוד לא ישוב לעולם (נב)
117.  צריך לחנך ילד להיות תמיד מעולם הבניין – מסודר במחשבת מסודר בלבושו חושב ביישוב הדעת
118.  יש לחנך לנימיות ולא להיות מצוות אנשי מלומדה שכן כל הברים נמדדים בסופו של דבר לפי הפנימיות שלהם (נג)
119.  יש גם חינוך של הנר"ן וזה לא נעשה על ידי דיבורים ועונשים אלא על ידי קשר נפשי עמוק בין המורה לתלמיד. (נד)
120.  העיסוק התמידי של המחנך בתלמידו (עיסוק במחשבה – לא בדבור או ניירת) גורם לכך שנפש התלמיד מושפעת ממחנכו "דעתאי עיליהו"
121.  להקרין חום לתלמידים אין הכוונה רק לחוויה הרגשית. החום גם מאפשר בניית עולם רוחני בצורה טובה יותר וכן מאפשר להחדיר תכנים עמוקים יותר עמוק יותר ללבו של התלמיד. (עמק נד-נה)
122.  מימי אבותינו לא פרשה מהם ישיבה ז"א שכבר עם ראשיתו של עם ישראל – במצרים במדבר – כל הזמן מושג הישיבה ליווה אותם (נו)
123.  הנ"ל מלמדנו שישיבה איננה רק מקום לימוד אלא בעיקר מקום חינוך איך להיות יהודי.
124.  ובפשטות לפני מתן תורה עיקר הלימוד היה "במסכת המידות איך להיות יהודי" (נז)
125.  לאחר מתן תורה לא התחלף תוכן זה אלא נוסף לו לימוד התורה
126.  התוספת של תורה לא הורידה את העניין של מידות!!!
127.  את דבריו מקדיש הנתיבות שלום ל7 שנות הישיבה ה ראשונות. (נח)
128.  חשיבותן של 7 השנים הראשונות נובעת מהכוחות הגדולים שיש לאדם בשלב זה לבניין מידותיו.
129.  כוחות אלה יכולים להתפתח בתוך הישיבה שהאווירה שבה וכוח התורה שבה יכולים להוביל להצלחה בעבודת המידות.
130.  לצד הכוחות שיש לאדם בתקופה זו היא מאוד מסוכנת שכן גם ליצה"ר יש כוחות כבירים. (כמו שיש כל הגדול...כך יש כל תקופה הגדולה...)
131.  הבעיות / הקשיים שיש בתקופה זו הם משלושה סוגים: 1. תאוות שונות ורעות רובן קשורות לגיל ההתבגרות (אכילה ממון כבוד קנאה שנאה) וחלקן לרוח שטות. 2. יצה"ר מנסה ליצור תסביכים וקשיים מרובים בו זמנית שמטרתם להוביל את האדם לייאוש. 3. אדישות ואי אכפתיות וחוסר אחריות ביחס לעצמו. – לדעת הנתיבות שלום זה הדבר החמור מכל 'ההשלמה עם המצב בו אתה נמצא'!!! (נח-נט)
132.  המצב בו האדם מצוי מבחינה זו הוא של 'תוהו ובוהו' וכמו בבריאה גם פה הפתרון הוא 'יהי אור' – אור ה' ששמור לעמלים בתורה (נט-ס)
133.  כדי שהישיבה תוכל להשפיע צריך להיהפך לבן ישיבה (לא כל הנמצא בבית הוא 'בן בית'; לא כל הנמצא בישיבה הוא 'בן ישיבה'.
134.  מיהו בן ישיבה – מי שמבטל עצמו לישיבה ועושה עצמו כהפקר ביחס אליה לתכניה ולעומדים בראשה (כמו אישה בקדושי אישה).
135.  האמור לעיל לא מגדיר את גודל האחריות של התלמיד בלבד אלא גם של הר"מים וראשי הישיבה. תפקידם אינו רק ליישב קושיות למדניות אלא להחדיר אור של קדושה בתלמידים (סא) וזו הכוונה תורה אור
136.  חינוך תלמיד הישיבה צריך להתחיל מהצד המאיר – ולא מהשלילי (בהתחלה למשוך לביהמ"ד אח"כ יאמר ק"ש ורק בסוף יזכיר את יום המיתה) (סב)
137.  אחד האתגרים הגדולים של הרמ"ים הוא להוציא את האדם מצמצום וקטנות שזה משפיע הן על הלימוד והן על עבודת ה'. (סב-סג)
138.  כמו כן צריך להחדיר בקרב התלמידים את ההבנה שמעשיהם משפיעים על הסובב בהווה ובעתיד (ביתם ילדיהם וכו') ולהוציא אותם מהמשבצת הקטנה שלהם.
139.  בסופו של דבר צריך שהאדם יהיה עצמאי בעל תוכן וחזון לחייו
140.  כל הנ"ל ניתן להשיג רק כאשר המקום הא מקום תורה
141.  בכוחו של החינוך הישיבתי להועיל לא רק בזמן הישיבה אלא לכל החיים
142.  מדובר רק בישיבות שהן בבחינת קודש קודשים (עוסקות בתורה ועבודת המידות) אבל ישיבות אחרות אף שהן רק קודש (עוסקות בתורה אבל לא בעבודת המידות) אבל אינן קו"ק ולכן לא יכולות להצליח. וכמובן שלא מדובר בכלל על ישיבות שקודש וחול משמשים בהם בערבוביה שכלל אינן ראויות לשם ישיבה (סד)
143.  כמו שהאדם השלם מורכב מרוחני וגשמי כך גם הישיבה המושלמת, לכן יש חשיבות על שמירה של מסגרות כמו סדרי הישיבה וכד' (סה)
144.  למרות הנ"ל כשם שפאר האדם אינו על מה שהוא דומה לבע"ח כך גם פארה של הישיבה ושל בן הישיבה אינו על הצדדים החיצוניים אלא על התכנים שהוא מחדיר בנפשו (סה-סו)
145.  מי שמצליח להחדיר דברים בתוכו שם 'בן ישיבה' לא עוזב אותו עד יום מותו.
146.  המטרה של החינוך הגבוה היא  לא רק לשלוט על היצרים אלא לשנות את תוכך תוכו של האדם להגיע למצב שעובד ה' בכל לבבו כמוגדר ברמב"ם (עמ' סו-סז) ואת זה החינוך הסתמי (החילוני והגויי אינו עושה)
147.  על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. התורה מגינה עליו הן מהתגברות היצר לאיסור והן מקירור היצר למעשים טובים. העבודה השקיעה המוחלטת בעבודת ה' היא שיכולה לאפשר לאדם להתגבר על תסביכיו ולמנוע מהפיכת התורה לסם המוות. גמ"ח זה תיקון המידות (סח)
148.  3 העמודים הנ"ל הכרחיים כמו 3 רגלים של בית אם יחסר 1 מהם המטרה לא תושג ואילו בהימצאות 3 היא שהאחד מסייע לשני (סח-סט)
149.  תורה מפתחת את המוח עבודה את הלב וגמ"ח מוציאה את האדם מקטנות מוחין מעיסוק רק בעצמו (ע)
150.   הישיבה גם מחנכת להיות תלמיד חכם ולחיות בבחינת בכל דרכיך דעהו. ותלמיד חכם אפילו בגופו נבדל מע"ה (עא)
151.  אבל זו דרך ארוכה ההתחלה היא עדינות רוחנית – שיהיה שם שמים מתקדש על ידו. וכן שכל מעשיו יהיו לשם שמים (ת"ח ניכר גם במאכלו ובמשקהו לא אוכל בשוק לא צועק...) מדבר בשבח חבירו ולא בגנותו אינו מדבר אלא דברי חכמה וגמ"ח. גם עדינות בשפה (הגמרא בתחילת פסחים) עדינות עם חבריו – לפנים משורת הדין. (עא-עג)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה