עולמנו הרוחני מושתת על סדרת מילים בעלות משמעות, על סדרת מונחי יסוד שמגדירים ומתארים אותו. מונחי יסוד אלו הם לרוב מקובלים על רבים, ההבדלים בהשקפת העולם נובעים מהבדלי פרשנות. לדוגמה: בעולמנו הדתי, מושגי היסוד הם אמונה, ביטחון, תפילה, שכר ועונש, וכדומה. פרשנותם של מושגים אלו מעצבת את השקפת העולם הדתית שלנו ואת חיינו. לדוגמה: פרשנות המושג "ביטחון בה'" משפיעה על צורת התנהלותנו בחיים. רדידות פרשנית או סילוף פרשני של מושגי היסוד פוגעים באיכות עולמנו הדתי. גם השקפת העולם החינוכית מושתתת על סדרת מושגי יסוד, חלקם עתיקי יומין וחלקם חדשים. פרשנותם מעצבת את דרכנו החינוכית. גם כאן, פרשנות רדודה או מסולפת של המושגים הבסיסיים עלולה לגרום לנזקים חינוכיים קשים. להלן, רשימת מונחים בסיסיים בחינוך, ופענוחם. הכרת ה"הפכים" תסייע לנו לדייק במשמעותם ולשלול פרשנות לא נכונה. המונחים אינם מסודרים לפי סדר חשיבות.
ביקורת: ביקורת - בלשון קדמונינו: תוכחה - איננה עוינוּת או התאוננות אלא בחינת התנהגות הילד והשוואתה לערכים שלנו ולכללי ההתנהגות שלנו. היפוכה: העלמת עין, העדר תגובה. לכן, אין קשר בין ביקורת לכעס. ענישה: ענישה איננה התעללות אלא תגובה מדודה על פי העיקרון הקובע שיש מחיר להתנהגות שלילית. כשם שיש שכר על מעשה טוב, כך יש עונש על מעשה רע. היפוכה: ויתור כלפי כל סוג התנהגות.
"חושך שבטו שונא בנו": "חושך שבטו שונא בנו" איננה הדרכה להכות או להכאיב אלא "רדייה" (בלשון חז"ל), כלומר: מעורבות חינוכית אינטנסיבית. היפוכה: הזנחה חינוכית. סמכות הורית: סמכות הורית איננה הטלת מרוּת נוקשה וניצול "כוח" ההורים על מנת לכפות את דעתם אלא הכרה בזכות ההורים לחנך את ילדיהם ומימושה בשיטות חינוכיות הוגנות. היפוכה: מתן אוטונומיה אישית מלאה לילדים להתנהג כרצונם החופשי. גבולות: "גבולות" אינם בית סוהר או "מחנק" אלא הם קובעים את המותר ואת האסור על פי סולם הערכים שלנו מתוך רגישות והתחשבות במה שניתן ליישם ובמה שלא. היפוכם: חינוך פתוח, שאיננו קובע ערכים וכללי התנהגות מחייבים. חום: חום איננו ותרנות והעדר משמעת אלא יחס רגשי חיובי עמוק, שניתן לו ביטוי חיצוני. היפוכו: קרירות, ניכור. חינוך: חינוך איננו הנחלת ידע בלבד או פיתוח כישורים אישיים בלבד אלא גם הנחלת ערכים. היפוכו: "חינוך דמוקרטי" או "חינוך פוסט-מודרני" שאין בהם מחויבות לערכים. משמעת: משמעת איננה דרישה לצייתנות עיוורת ואיננה נוקשוּת אלא קביעת כללי התנהגות ברורים וגלויים. היפוכה: העדר כללי התנהגות, אנרכיה. קונפליקט חינוכי: קונפליקט חינוכי איננו שם נרדף למתח או לקצר תקשורתי אלא לאתגר חינוכי שיבוא על פתרונו. פינוק: פינוק איננו עודף אהבה והענקת חום אלא "יחס של עידון מופרז, ותרנות מוגזמת, יחס רך מדי למישהו" (מילון אבן שושן). אין דבר כזה 'עודף אהבה וחום'. גיל ההתבגרות: גיל התבגרות איננו מזוהה עם מרד אלא עם צמיחה, העצמת הכוחות וגיבוש הזהות האישית. תקופה עם פוטנציאל נפלאה לנער/ה ולהוריו. יחס ההורים למורה, למחנך: לא יחס ביקורתי או תובעני אלא יחס של הכרת תודה. המורים אינם מחויבים להורים אלא עושים להם טובה. במקום שההורים יְלמדו בעצמם את ילדיהם, כפי שנצטווינו בתורה, המחנך מחליף אותם וממלא את מקומם. בית הספר: איננו תחליף לחינוך בבית אלא נוסף אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה